משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ד׳:ג׳:א׳-ב׳

« משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ד׳:ב׳ משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ד׳:ד׳ »

3 אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל. הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִים, וְהַדָּם, וְהַנְּסָכִים הַבָּאִים בִּפְנֵי עַצְמָן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף הַבָּאִים עִם הַבְּהֵמָה. לֹג שֶׁמֶן שֶׁל מְצֹרָע, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל. וְרַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, שֶׁדַּם הָאָשָׁם מַתִּירוֹ. וְכֹל שֶׁיֶּשׁ לוֹ מַתִּירִים בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ, חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל:

פירוש משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ד׳:ג׳:א׳-ב׳

3 לפי כתב-יד קופמן

4 אילו דברים שאינן חייבין עליהם משם פגול – שאם עשה שלא כהוגן הקרבן פסול, אך איננו פיגול, כלומר אין בו כרת. המשנה מניחה שהכול מכירים את המסקנה שפיגול יש בו כרת ופסול אין בו כרת. הכלל המבחין בין פיגול לפסול הוא בברייתא אחרת: "זה הכלל אין הפיגול נוהג אלא בדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה" תוס', מנחות פ"ה הכ"ד, עמ' 519. ביצוע לא מדויק, או ביצוע מדויק במקום לא נכון, הוא פיגול. אבל עבודה פסולה מסיבה אחרת זרק דם שלא כהלכה, או שלא בזמן הראוי, כנראה מוציאה את הקרבן לחולין, ולכן אין בו כמובן כפרה, אך גם לא עונש כרת, ונמצא שחומרתו התאולוגית היא הקלה במישור המעשי. מעבר לרעיון הכללי, הברייתא סותרת את משנתנו פ"ב מ"ב בכך שלדעתה פסול מקום יש בו כרת. אולי ניתן גם ללמוד ממנה שפסול זמן אין בו כרת, אם כן ההלכות הפוכות, ועסקנו בכך לעיל בפירושנו לפ"ב מ"ב.

« משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ד׳:ב׳ משנת ארץ ישראל על משנה זבחים ד׳:ד׳ »